החלטה בתיק בש"פ 7095/05

1.        בפני ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופטת ר' אבידע), בתיק ב"ש 21102/05, מיום 21.7.05, לפיה קיבל בית-המשפט המחוזי באופן חלקי את עררו של העורר על החלטת בית-משפט השלום בב"ש 6384/05 מיום 13.7.05 והורה, כי העורר ישהה במעצר בית ויוכל לצאת מביתו במגבלות וזאת עד לסיום ההליכים המשפטים המתנהלים כנגדו.

2.        כנגד העורר הוגש כתב אישום לבית-משפט השלום בבאר-שבע ביום 12.7.05, אשר על פיו הועמד העורר לדין בגין עבירות של העלבת עובד ציבור, איומים, הפרעה לעובד ציבור, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, ותקיפה. 

           על-פי עובדות כתב האישום, ביום 10.7.05 בסמוך לשעה 12:10 ישב העורר באולם המעצרים שבבית-משפט השלום בבאר-שבע (להלן: האולם) ביחד עם בתו ובני משפחה נוספים, והמתין לדיון בהארכת מעצר שהיה עתיד להתקיים בעניין בנו, אשר נעצר יחד עם אחרים, בחשד לביצוע עבירות פליליות בגוש קטיף. כשהוכנס בנו של העורר לאולם, עשה העורר תנועות של "גל" והתבקש על-ידי מאבטח (להלן: בועז) לבקשו שיחדל ממעשיו. אז, התפרץ העורר על בועז, קרא לו "אפס" ואמר שיעשה מה שהוא רוצה. בועז התקרב לעורר וביקש ממנו שיצא מחוץ לאולם, שכן הוא מפריע, אך העורר סירב ואמר "על גופתך המתה" ושלא ייצא מהאולם בחיים. בועז הודיע לעורר שהוא מעוכב וביקש ממנו להתלוות אליו אל מחוץ לאולם. בנוסף, הגיע לאולם מאבטח נוסף (להלן: אוהד) שניסה לשוחח עם העורר ואף הגיע קצין משמרת האבטחה (להלן: אופיר). אופיר ניגש לבתו של העורר ושוחח עימה ואילו היא התפרצה והכתה אותו. העורר, התקרב אף הוא לאופיר, דחף אותו ואת אוהד והכה אותם בידיו. המאבטחים, אליהם הצטרף מאבטח נוסף (להלן: יניב), תפסו את העורר בכדי להוציאו מהאולם, וביקשו ממנו להתלוות אליהם. הם נאלצו להפעיל כוח רב, שכן הוא השתולל והתנגד עד שנאלצו להשכיבו על הרצפה ולכבול אותו. כתוצאה ממעשיו נחבל המאבטח יניב. לאחר שהוצא מן האולם, החל העורר לאיים על אופיר ואמר שאימו לא תכיר אותו יותר, צעק קילל ואף קרא למאבטחים "נאצים". כשהגיעה בסופו של דבר המשטרה לעצור את העורר, סירב העורר להיכנס לניידת והמשטרה והמאבטחים נאלצו לשאת אותו לתוכה.

3.        בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית-משפט השלום בבאר-שבע, בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו. ביום 13.7.05, הורה בית-משפט השלום על שחרורו של העורר ממעצר בתנאים מגבילים.

           בהחלטה נקבע, כי אין חולק על קיומן של ראיות לכאורה כנגד העורר, אולם בעניינו ניתן להסתפק בחלופת מעצר משום שאת מסוכנותו ניתן לנטרל באמצעים מגבילים. עוד נקבע, כי העורר הינו אדם בן 45 אב לשמונה ילדים, אמנם יש לו עבר פלילי, אולם זה מלפני שנים רבות. כמו-כן, נקבע, כי עבירותיו הינן כאלו אשר לא מתאפיינות בתכנון מוקדם, אלא כתגובה להתרחשויות.

           על החלטה זו הגיש העורר ערר לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע.

           ביום 21.7.05, קיבל בית-המשפט המחוזי את הערר באופן חלקי בקובעו, כי לאור נסיבותיו של העורר, ניתן להקל במעט בתנאים שקבע בית-משפט השלום. לפיכך, התיר בית-המשפט המחוזי לעורר לצאת מתחום הישוב בו הוא מתגורר ברדיוס של 12 ק"מ לצורך רעיית עדרו. כמו-כן, נקבע, כי יוכל לצאת לעבודה בירושלים, בתנאי שתימסר הודעה מראש לתחנת המשטרה במודיעין.

           על החלטה זו הוגש הערר שבפני.

4.        בא-כוח העורר טוען, כי שגה בית-המשפט המחוזי בכך שלא קיבל את הערר ובכך שלא ביטל את מעצר הבית שהוטל על העורר. לטענתו, שגה בית-המשפט המחוזי בכך שלא נתן משקל ראוי לעובדה שבחומר הראיות קיימות עדויות התומכות בחפות העורר. בנוסף טען, העבירות בהן מואשם העורר אינן מקימות עילת מעצר כנגדו. כמו-כן, טען בא-כוח העורר, כי ניתן להרחיקו מדיונים בבית-המשפט, ובכך לנטרל את מסוכנותו, ואין מקום לקבוע שחרור בתנאים כה מחמירים.

           מנגד, טוענת באת-כוח המשיבה, כי גם כך התגמש בית-המשפט המחוזי בקביעותיו עם העורר עד מאד. בית-המשפט המחוזי אפשר לעורר לרעות את עדרו ובנוסף, במידה ותזדמן לו עבודה בירושלים הוא יכול להגיע לשם בתנאי שיודיע על כך מראש לתחנת המשטרה. לטענתה, האירוע נשוא ערר זה, הינו אלים וחמור. העורר לא שמע למאבטחים ולבית-המשפט ולכן חלופת המעצר הינה ראויה. אין להסכים לביטול מוחלט של התנאים המגבילים. במיוחד לטענתה, כאשר לעורר יש בעברו הרשעות קודמות.

           לאחר ששמעתי את טיעוני שני הצדדים ולאחר שעיינתי בהחלטות הערכאות שקדמו לי, הגעתי למסקנה, כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי.

           העבירות המיוחסות לעורר הינן עבירות חמורות. בית-משפט השלום לאחר שקבע, כי קיימות בידי המדינה ראיות לכאורה להוכחת האישומים המיוחסים לעורר מצא לנכון להורות על שחרורו לחלופת מעצר בתנאי מעצר בית מלאים בביתו ביישוב נחליאל, ואילו בית-המשפט המחוזי בערר שהוגש על-ידי העורר, מצא לנכון להקל עוד יותר בתנאי מעצר הבית שהושתו עליו, ואפשר לו לצאת מביתו כדי  לרעות את עדרו ברדיוס של 12 ק"מ מביתו וכן אפשר לו לצאת לעבודה בירושלים לאחר שיודיע על כך למשטרת ישראל.

           כאמור, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת בית-המשפט המחוזי.

           סוף דבר, החלטתו של בית-המשפט המחוזי מנומקת ומבוססת ולא מצאתי מקום להתערב בה. על יסוד כל האמור לעיל, החלטתי לדחות את הערר.

           הערר נדחה.

           ניתנה היום, יז' באב תשס"ה (22.8.05).

                                                                             ש   ו   פ    ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: